מיכל פיירמן יוצרת ומטפלת - הציור שהציל את חיי

חפש







 



 

הציור שהציל את חיי

דף הבית >> הבלוג >> הציור שהציל את חיי


הציור הציל את חיי...
המכחולים, הקנווס, הרפידוגרפים, 
הדפים הלבנים היו החברים הטובים שלי. 
הלכתי לאיבוד שעות...
היה לי דמיון פרוע שעזר לי
לברוא עולמות משלי. 
ציירתי ושקעתי עמוק לתוך עולם סוריאליסטי.  
המציאות הטשטשה לגמריי...
היתי בדיוק כמו אדם שבורח לסמים,
מכהה את החושים כדי לא להתמודד.  
שכחתי כמה אני שונה מאחרים ולא מצליחה להשתלב באף מסגרת 
שכחתי כמה לא האמנתי בבני אדם 
שכחתי כמה רוע יש סביבי
שכחתי שאני פוטנציאל לא ממומש 
או במילים פחות עדינות - כישלון 
והדמויות שבראתי ייצאו מתוך הדפים שלי 
מרקדות וצוחקות...ולפעמים גם יכולתי לגעת בהן. 
והזוגות שציירתי היו אוהבים ומלאי תשוקה נוטפת
כמו שחלמתי שהאהבה שלי תהיה
מלאת יצרים ותשוקה
הגברים היו חזקים ושריריים   
והנשים היו יפות ומושלמות
אולי דווקא בגלל שהרגשתי הכי לא מושלמת. 
ותמיד היתה דמעה מצויירת, עגולה ומלאה
בזוית העין.  
תמיד ציירתי דמעה. תמיד. 
גם במחברות שלי תמיד היו דמעות בדפים הפנימיים ועל הכריכה, עדות לכאב שהחזקתי עמוק בפנים.   
והכל היה מעוגל בקוים עדינים ומצוייר ביד חזקה ויציבה שהיתה רגילה לצייר עצמה לדעת,
לצייר עד אפיסת כוחות...עד שהעפרון נפל לי מהיד.   
חייתי בתוך בועה דמיונית, פיצוי למציאות
העגומה של חיי.  
ויום אחד הגיע חבר של המשפחה, איש עשיר מאד וביקש לקנות את הציורים שלי. 
ואני כמובן לא האמנתי שמישהו יישלם עבור היצירה שלי. והוא רכש כמות גדולה של ציורים בשחור לבן, ממוסגרים במסגרות שחורות, בגודל עצום ושילם הרבה כסף עליהם.
זה היה סכום הכסף שהכי נהניתי לבזבז.
והם היו תלויים אצלו כל השנים. ואני אף פעם לא האמנתי שהוא באמת אהב אותם. 
גם הדמעות היו שם בציורים והרבה דמויות הזויות, מפלצות הפחד, דתות ואמונות, מסגדים, לבבות שבורים, ירח מר, עין מלוכסנת, חצים רעילים. 
וזה היה לי מוזר לחשוב על כל עולמי הפנימי מצוייר ברפידוגרף דק, תלוי אצלו על הקירות.
הוא סיים את חיו לפני כמה חודשים אחרי מאבק במחלת הסרטן.  
אולי הוא אהב את הציורים כי גם הוא היה עצוב מבפנים והיו לו אינסוף דמעות משל עצמו. 



 

דף הבית     |     מפת האתר     |     צור קשר   |    תקנון